למה אנחנו חוסמים את הרגשות שלנו?

1. פחד מכאב:

רגשות מסוימים, כמו עצב, כעס או פחד, נתפסים על ידינו כמאיימים או ככואבים. מתוך הפחד מהכאב שהם עלולים לגרום, אנחנו מנסים להימנע מהם על ידי דיכוי או הכחשה. אנחנו אומרים לעצמנו שעדיף לא להרגיש את זה כלל, מאשר להתמודד עם הכאב שזה עלול לעורר.

2. לחץ חברתי ותרבותי:

בעולם שבו מצופה מאיתנו להיות חזקים, מוצלחים וחיוביים כל הזמן, רגשות “שליליים” נתפסים כמשהו שיש להסתיר או להימנע ממנו. אנחנו לומדים מגיל צעיר שרגשות כמו עצב או כעס הם “לא טובים” או “לא מתאימים”, ולכן משתדלים לדכא אותם כדי להתאים לנורמות החברתיות.

3. ביקורת עצמית:

שיפוטיות עצמית משחקת תפקיד מרכזי בחסימת רגשות. כשאנחנו מרגישים רגש מסוים, מיד מתחילים לשפוט אותו: “זה לא בסדר שאני מרגיש/ה ככה”, “אני צריך/ה להיות מעל זה”. השיפוטיות הזו לא רק חוסמת את הרגש, אלא גם מייצרת שכבה נוספת של מתח ועומס נפשי.

4. פחד מאובדן שליטה:

רגשות עוצמתיים יכולים לגרום לנו להרגיש מחוץ לשליטה, מה שיכול להיות מפחיד ומאיים. כדי להימנע מהתחושה הזו, אנחנו מנסים לשמור על שליטה על ידי דיכוי הרגשות והתחושות העולות.

איך שיפוטיות חוסמת את הרגשות שלנו?

שיפוטיות כלפי הרגשות שלנו יוצרת נתק בין הגוף לנפש. במקום לאפשר לעצמנו לחוות את הרגש באופן טבעי, אנחנו מכניסים אותו למסגרת של “טוב” או “רע”, “נכון” או “לא נכון”. שיפוטיות זו חוסמת אותנו מלחוות את הרגש באופן מלא, ומובילה לדיכוי ולהדחקה. בסופו של דבר, הרגשות שלא ניתנים להם ביטוי עלולים להצטבר ולגרום למתח נפשי ופיזי.

לסיכום

רגשות הם חלק טבעי וחשוב מהחיים שלנו, ומגיע להם מקום של כבוד. כשאנחנו לומדים לשחרר את השיפוטיות ולהתבונן ברגשות שלנו כפי שהם – בלי פחד, בלי ביקורת – אנחנו יכולים לחוות את הרגש במלואו, ולתת לו לזרום דרך הגוף והנפש. זהו תהליך שיכול להוביל לשחרור, לריפוי ולהתחברות עמוקה יותר לעצמנו.